פסק-דין בתיק עמ"נ 58564-12-12

1.         המערער, נתין סודן (יליד 1980) הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 1.1.2008, בחודש מרץ 2008 הוא שוחרר מהמשמורת וב- 6.10.08 ניתנה לו אשרת שהייה זמנית מסוג 2 (א) (5) שתוקפה הוארך משנה לשנה.

            כחלוף ארבע שנים, ביום - 13.10.12, נעצר המערער על ידי משטרת ת"א בחשד כי גנב, יחד עם אחר, מכשיר טלפון סלולארי מעוברת אורח (שהינה עובדת זרה מהפיליפינים) בתחנה המרכזית בתל אביב.

            המשטרה ביקשה ביום 14.10.12 את בית משפט השלום בתל אביב לעוצרו להמשך החקירה ובו ביום החליט בית המשפט כי:

            "בנסיבות העניין, לנוכח טיב העבירה ונסיבותיה, ניתן במקרה זה להסתפק בחלופת מעצר... אני מורה בזאת על שחרורו של החשוד בערובה כדלהלן:

            1. התחייבות עצמית ע"ס 3,000 ש"ח.

2. ערבות צד ג' ע"ס 2,000 ש"ח.

3. הפקדה במזומן בסך 750 ש"ח".

המשטרה לא המשיכה בהליכי חקירה והעמדה לדין וחלף זאת הפנתה את עניינו - בו ביום ובעודו עצור - לרשות האוכלוסין וההגירה ("הרשות") - וביקשה אותה לפעול לביטול רישיון הישיבה שלו (מסוג 2 (א) (5)), ולשימו במשמורת לפי סע' 30 א (3) (2) לחוק למניעת הסתננות וזאת עקב כך שהעבירה בגינה הוא נחקר ונעצר "מסכנת את שלום הציבור ובטחונו" לפי הוראות הסעיף הנ"ל.

המערער הובא למחרת (15.10.12) בפני מנהל מרחב האכיפה וזרים של הרשות לקיום שימוע, הוא כפר במיוחס לו ובתום השימוע החליט הממונה הנ"ל על ביטול רישיון הישיבה הארעי ועל החזקתו של המערער במשמורת עד לגירושו מישראל מכוח צו הגירוש שהוצא נגדו בו ביום.

העותר הובא ביום 22.10.12 בפני ביה"ד למשמורת - וזה אישר את צו הגירוש והמשמורת, החלטה ששבה ונתאשרה ביום 23.12.12.

בעקבות פנייה נוספת של באי כוח המערער (מטעם מוקד לסיוע לעובדים זרים) לביה"ד למשמורת ניתנה ביום 26.12.12 החלטה נוספת על ידי בית הדין (כב' הדיין דביר פלג) ובה שב ואישר את צו הגירוש והמשמורת.

ביה"ד הוסיף וציין כי עפ"י הוראות ס"ק 30 (א) (ד) (2) לחוק למניעת הסתננות (להלן - החוק) לא ניתן לשחררו מהמשמורת זאת הואיל ו "יש בשחרורו כדי לסכן את בטחון המדינה ואת שלום הציבור...".

2.         בפני ערעור מינהלי שהגיש המערער נגד החלטתו זו של בית הדין. לטענתו הוא נכנס לישראל (ביום 1.1.08) חמש שנים בטרם נכנס לתוקפו התיקון לחוק למניעת הסתננות.

            בהיותו נתין סודני (נוכח ה"הגנה הקולקטיבית") הוא שוחרר זמן קצר לאחר כניסתו לשטח ישראל ומשך כל אותה התקופה הוא שוהה בישראל באשרת ישיבה זמנית מסוג 2 (א) (5).

            על אף סעיף התחולה הרטרואקטיבי של הוראות החוק המתקן לגבי מסתננים שנכנסו לארץ טרם תיקון החוק (סע' 30 (ב) לחוק) - מדיניות הממשלה לעת הזו הינה כי הוראות אלה לא ייושמו על מסתננים שנכנסו לישראל בטרם תיקון החוק ושניתנה להם אשרת ישיבה.

            שני חריגים נקבעו עד כה למדיניות זו. הראשון עניינו מסתננים שנכנסו לישראל קודם תיקון החוק ושמסיבות אלה ואחרות לא שוחררו מהמשמורת. חריג זה אינו עניין למערער דנן.

            החריג השני נקבע ב"נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי" (נוהל מס' 10.1.0010 מיום 24.9.12 (להלן - "הנוהל") - ומכוחו ביטל המשיב את אשרת הישיבה הזמנית של המערער, הוציא נגדו את צו הגירוש והורה על החזקתו במשמורת.

            הנוהל מתייחס לשלושה מצבים שונים. הראשון, "מסתנן המצוי עדיין בידי המשטרה בסמוך לביצוע העבירה". השני, "מסתנן שתיקו נסגר בטרם הפעלת הנוהל מחוסר עניין לציבור או מחוסר ראיות מספיקות והוא שוחרר על ידי המשטרה". והמצב השלישי - "מסתנן שביצע עבירה פלילית, הורשע וסיים לרצות את דינו".

            הצעדים שננקטו נגד המערער דנן נסמכים על הוראות הנוהל בדבר "מסתנן המצוי עדיין בידי המשטרה בסמוך לביצוע העבירה" - כמפורט בפרק הראשון לנוהל.